לחץ חברתי. אין לי הסבר אחר להחלטה הזאת, לסרוג לעצמי סוודר.
אני כנראה צריכה להחליף חברות ;)

זה היה לפני שנה וחצי לדעתי. הייתי נחושה לעשות את זה, ובשתי מסרגות. הגיע איזה חג, ידעתי שיהיה לי קצת חופש, ודמיינתי שיהיה לי זמן לתת פוש לתחילת הפרוייקט בכל הכח ושזה באמת יקרה. בבהילות רבה רכשתי ביארן את החוט הכמעט הכי יקר שמצאתי וניגשתי לעבודה.

אני חושבת שסימני השבירה הראשונים הופיעו בערך אחרי יומיים שלושה, כשהבנתי שעברו יומיים שלושה ועדיין לא בחרתי דוגמה, שתתאים לי לצמר, שיתאים למסרגות, שיתאים לי לטעם, ושהכל יתאים לכושר המוגבל שלי בשתיים. סרגתי אפילו שני סוואצ'ים (swatch – ריבוע סרוג לבדיקת מתח הסריגה בדוגמה ובחוט) – שזה סוג של שיא. ופרשתי.
בשיא.

באותו החג, שנה לאחר מכן, התחלתי מחדש. בחרתי את הדוגמה הכי פשוטה שמצאתי וסרגתי יומיים מהבוקר עד הלילה. הסתכלתי על מה שיצא, הכרזתי עליו כעל שיא, ופרשתי שוב.

אני לא אלאה אתכם בסיבות למה. יש כאן עניינים פסיכולוגיים קשים מורכבים שכנראה לא ייפתרו היום, אבל נסכם את זה בזה ש- "כנראה זה עדיין לא הזמן".

אבל, מסתבר שזה לא בדיוק עבר, העניין הזה, עם "לסרוג סוודר". וגם היה לי כל הצמר הזה. אז כשהתקרב השנה יום ההולדת החורפי של האחיינית הבכורה, החלטתי שזה רעיון מעולה לסרוג לה סוודר. איכשהו דמיינתי שזה משמעותית קטן יותר מסוודר בשבילי, והחלטתי לעשות את הצעד המקורי של לסרוג סוודר דווקא במסרגה אחת, שבזה אני נחשבת לטובה יחסית, ובטח ילך לי בצ'יק, ויהיה פה סוודר ונוכל לעשות עליו וי ברזומה שלי.

[הממ… האמת היא, שעכשיו כשאני כותבת את זה, נזכרתי שכבר סרגתי סוודר. לפני 10 שנים בדיוק, כשהיא נולדה. איזה קטע, שכחתי ממנו לגמרי. דווקא היה חמוד הקטנצ'יק… מעניין מה עלה בגורלו. איזה פחד. עברו 10 שנים].

לא משנה.
הלכתי על קרדיגן, כמובן, בדוגמה בתשלום שנקראת Envision Cardigan, של Heidi May מ- The Velvet Acorn. אם תיכנסו לחנות הדוגמאות שלה, בטח תזהו את הבנות הבלונדיניות שלה שמדגמנות את הדוגמאות שלה ברחבי הפינטרסט האינסופיים. רוב הדוגמאות שלה מאוד פשוטות, אבל מוקפדות ונסרגות בטוב טעם וסטייל, שבעיני, זה חשוב. לאחרונה גם לרוב הדוגמאות היא מעלה שתי גירסאות – אחת למסרגה אחת, והשניה לשתי מסרגות, דומות ככל האפשר אחת לשניה, שזה מגניב.

הדוגמה פשוטה פשוטה ונקיה, ומגיעה בפירוט הוראות לאיזה 9,000 מידות. אני סרגתי לפי מידה לגיל 11-13 ובהתאם להיקף החזה, וחשוב לציין שבסופו של דבר כל שינוי שעשיתי במידות שהיא נתנה, כביכול כדי לדייק בהתאמת המידות, הוכיח את עצמו בדיעבד כמיותר. אז יכול להיות שלא מדדתי כמו שהתכוונתי, אבל כנראה שפשוט הייתי צריכה לסמוך עליה…

וברור ברור ברור שהרשת מלאה בדוגמאות סריגה חינמיות… לי אין כוח להתעסק עם מידות ומדידות ותוצאות שהן בערך, אז קיצרתי לעצמי את התהליך.

באמת היה צ'יק צ'ק ולהקתו. קצת דאגתי מענייני הגיזרה (שנוצרו בגלל השינויים שאני עשיתי), אבל ברגע האמת, אחרי בלוקינג בזק כדי לעמוד בתאריך היעד, היא אשכרה הצליחה ללבוש אותו, אל מול עיניי המשתאות. והוא אפילו נראה סבבה. אמנם האינסטינקט שלי היה לבקש שלא תלבש אותו לעולם כדי שלא יקרה לו משהו, אבל הצלחתי להתגבר.

המשבר הסופי בתהליך, היה להצליח לצלם אותה איתו. מסתבר שעברנו את שלב הגיל שזה מגניב לבוא לדגמן לדודה שלך סוודרים שהיא סרגה. כשאני קוראת את המשפט הזה עכשיו, גם לי זה לא נשמע מגניב. הממ…
היא פשוט סיננה אותי כמה שבועות, עד שהבינה שלא נעים, ואנחנו נפגשות בארוחות שישי וכאלה, אז כדאי פשוט לגמור עם זה. יש מצב שזה היה סשן הצילומים האחרון לבינתיים ואצטרך למצוא לי דוגמנית אחרת, לפחות עד שהיא תגיע לסביבות גיל 20 ומשהו ותתחנן לחזור ולהצטלם!

השמועה המשפחתית אפילו אומרת ששבוע שעבר מנהלת ביה"ס שלה החמיאה לה על הסוודר!!!

ואז אמרה לה להחליף אותו. כי הוא בלי סמל ביה"ס.

עד הסוודר הבא :)
ליאת