פעם, חלמתי להיות חקלאית. חלמתי ממש. שתהיה לי אדמה ואני אגדל בה דברים ואפילו אחיה מזה.

החלום הזה עבר כל מיני גילגולים – ערוגות קטנות בחצרות בתים שכורים, ערוגות גדולות על כל שטחי החצר של הוריי בתקופות מסויימות, עבודה כל יום שישי עם הגנן של בעלי הבית מהם שכרתי חדר ברמת השרון, ובנקודת השפל האחרונה – כמה עציצים, בחצר הבית בתל אביב.

אני חושדת שהרעיון היה להתעסק ולחפור באדמה  או לתלוש עלים כל היום, כדי שאתעייף מזה כל כך, שלא יהיה לי כוח לחשוב בסוף היום. בתקופה שלמדתי ברימון, בן הזוג שלי היה משגיח שלפני מבחנים ותחרויות אני לא אגזים עם המעדר, אחרי שבאחת ההופעות כמעט ולא יכולתי לנגן – הידיים שלי היו פצועות לגמרי מרוב נחישות לחפור ערוגות בחצר ביום שלפני. במבט לאחור, אולי הוא פשוט צריך היה לעזור לי לעדור והבעיה היתה נפתרת…

עכשיו אני גרה במושב, פחות או יותר בתוך מטע הפקאנים של בעלי הבית שלי, שאחריו יש מטע אפרסמונים, ואחריהם, מטעי הגויאבות. כל בוקר נפתח בסיבוב במטע, לא משנה מה. אבנר, בעל הבית שלי, מאוד מרוצה ממני. כמעט בכל שיחה שלנו הוא אומר שבסוף אני עוד אהיה חקלאית. מי יודע…

למה נקלעתי לסיפור הזה? כי רציתי לכתוב פוסט קצר על ענייני עציצים ואיכשהו מצאתי את עצמי מסיירת בשלוש משתלות, ממשמשת עלים ומתעסקת בבחירת צמחים שיתאימו לי לעציצים, ולגוונים ולרעיון. מפה לשם, הלך לי על זה כל היום ואני יושבת עכשיו וסביבי הרבה יותר מידי צמחים (כי אי אפשר לדעת מה יהיה יפה יותר ויפה פחות, אז שיהיה…).

אז מה יש לי לכתוב על עציצים? כיסויים לעציצים. הרבה בנות שאלו אותי בעניין לאחרונה, ורציתי להסביר את העניין הפשוט והבסיסי במסגרת מסורת “פוסט המתנות ברגע האחרון אחרון אחרון לחג”.

הקטע בסיפור הזה הוא שכדי לסרוג כיסוי לעציץ, ממש לא צריך לסרוג סלסלה. אפילו עדיף שלא. למה? כי עציץ שיושב על כלי או צלחת בתוך סלסלה זה לא הדבר הכי יציב בעולם בלשון המעטה, וזה נראה לי ממש פתח לצרות, שלא לומר בזבוז חוט יקר.

אז מה כן עושים? משתמשים בכלי לעציץ ללא ניקוז, כמו דלי הפח הקטן הזה, שרכשתי לי באיקאה, אבל אפשר למצוא כמעט בכל משתלה או חנות פיצ’יפקס (הצורה הספציפית ממש לא משנה, אפשר להשתמש במה שיש):

בתוך הכלי הזה נניח עציץ קצת קטן יותר, עם ניקוז. אחרי שנסרוג לו את הכיסוי. הכיסוי ייסרג ללא תחתית, אלא ייתלבש רק על דפנות הכלי. זה אחד הדברים היותר פשוטים בסריגה, אבל כיוון שבנות רבות למדו לסרוג לאחרונה רק מתוך הסריגה בעיגול, אני אנסה להסביר בפירוט יחסי…

לא מתחילים מטבעת קסם. כן כן, סריגה בלי טבעת קסם (; מתחילים מקשר עניבה (Slip knot) לתוכו מכניסים את המסרגה, וסורגים כמה עיני שרשרת. סריגה של עין שרשרת תעשה על ידי העלאת חוט על המסרגה ומשיכתו דרך הלולאה שעל המסרגה:

נסרוג כמה עיני שרשרת כאלה, ונקבל, כמה מפתיע, שרשרת…

נמדוד את אורך השרשרת ביחס להיקף התחתון של הכלי שלנו, ונקפיד שהשרשרת תהיה קצרה מההיקף לפחות כמו בתמונה, ואפשר גם קצרה יותר. הרעיון הוא שהסריגה בתחתית הכלי תהיה מהודקת יחסית על הכלי, ולא תתגלץ’ למטה ועיני שרשרת תמיד יתרחבו בהמשך כשנסרוג לתוכן את השורה הראשונה.

נסגור את שרשרת העיניים לטבעת. קודם כל נסדר אותה כך שכל העיניים פונות אלינו, כמו בתמונה, כך שכל ה- Vים (או השיבולים, כמו שיש כאלה שקוראים להם), יפנו אלינו ונוכל לוודא שהשרשרת לא מסובבת בשום שלב. נכניס את המסרגה למרכז העין הראשונה (הרחוקה ביותר מהמסרגה) ונסרוג עין שטוחה, על ידי העלאת חוט על המסרגה, ומשיכתו עד הסוף, דרך העין וגם דרך הלולאה הימנית ביותר שעל המסרגה:

כיוון שאנחנו סורגים (לצורך הדוגמה) בחצאי עמודים ובסגירת שורות (וכן, מי שרוצה יכולה לסרוג בספירלה, בעיקר אם סורגים בצבע אחד), כל שורה תיפתח בעין שרשרת אחת באויר, שמשמשת לעליית גובה ואינה נספרת כחצי עמוד. לאחר מכן, את חצי העמוד הראשון בשורה נסרוג לתוך בסיס עין השרשרת (שיושב קצת מאחורי העין השטוחה), הנה לכאן:

מכאן נמשיך בסריגת חצי עמוד לכל עין שרשרת:

שימו לב שנעצור לפני העין השטוחה מסוף הסיבוב הקודם ועין השרשרת מתחילת הסיבוב הנוכחי, ולא נסרוג אליהן. כל סיבוב ייסגר בעין שטוחה לראש חצי העמוד הראשון שסרגנו בשורה:

נמשיך באותו אופן. כל שורה תיפתח בעין שרשרת אחת באויר וחצי עמוד ראשון לתוך בסיס העין:

ואז המשך סריגת חצי עמוד לתוך כל עין בסיבוב (שוב, לא כולל לעין השטוחה מסוף הסיבוב הקודם ועין השרשרת מתחילת הסיבוב הנוכחי):

וסגירה בעין שטוחה לראש חצי העמוד הראשון בסיבוב:

אחרי שתי השורות הראשונות נוודא שהתחלת הכיסוי יושבת טוב על תחתית הכלי, לא מהודקת מידי ולא רופפת מידי:

נמשיך בסריגת שורות לגובה. לרוב, הכלי שלנו יתרחב בחלק העליון שלו. במקרים מסויימים אין צורך בהרחבות, וגם אם נמשיך ונסרוג את אותו מס’ עיניים לגובה, הכיסוי יתלבש על הכלי היטב בשל המתיחה שלו (בעיקר בחוטים אלסטיים). במידה ואנחנו רואים שיש צורך בהרחבה, נוסיף חצי עמוד לסיבוב על ידי סריגת 2 חצאי עמודים לאותה עין באחת העיניים בצד האחורי של הסריגה (אפשר גם לסרוג לתוך העין השטוחה בסוף הסיבוב להוספת עין). במידה ואנחנו צריכות להמשיך ולהרחיב בשורות נוספות, נשתדל להוסיף את החצי העמוד בנקודה אחרת ולא ישירות מעל נקודת ההגדלה הקודמת, כדי לא ליצור עיוותים…

זה הכל. לטעמי רצוי לסרוג חצי שורה עד שורה מעל לגובה הכלי, כדי שיראו אותו כמה שפחות. מהדקים, גוזרים את החוט ומסתירים קצוות, כמובן. חוטפים עציץ קטן מהמרפסת ומניחים בתוך הכלי, עוטפים בצלופן מכוער (אין ברירה), קושרים בסרט ונוסעים חמושים במתנה אל סבתא וסבא לערב חג!

אפשר לגוון בצבעים, אבל אנא מכם, זיכרו שיש שם גם צמח, מה שאומר שלכל הפחות יצטרף לעניין צבע ירוק בכמות לא מבוטלת, ולעיתים אם הצליח לנו גם פרחים צבעוניים, לכן, לא צריך להגזים עם הצבעים בסריגה לטעמי (ורק לטעמי).

כמובן כמובן שאפשר לשלב בשורות עליית הגובה סוגים שונים של עיניים. אני בדר”כ נוטה לשמור על בסיס של חצאי עמודים, כדי שהסריגה תהיה אטומה והכלי לא יבצבץ ברווחים, אבל זאת אני.

אפשר לשלב גם טקסטורות שונות – חצאי עמודים בקפיצה (Spike stitch) וגם הוריאציה שלהם לסירוגין, יעבדו פה טוב:

גם סריגת איקסים בחצאי עמודים יכולה ליצור טקסטורה מעניינת וכיפית לעניין. ולא, לא סרגתי דוגמה (:

אפשר לשלב סריגה של חצאי עמודים ללולאה אחורית בלבד, וסריגה של עיניים שטוחות (במקרה הזה גם העיניים השטוחות ללולאה אחורית בלבד):

גם הדוגמה הפשוטה ביותר של שורות של (שני חצאי עמודים לאותה עין, דילוג על עין) וחזרה על זה לאורך כל השורה תיתן דוגמה משמחת לטעמי:

ואכן את כל זה אפשר לסרוג לא רק בחוטי טריקו, אלא גם בחוטי כותנה עבים, או דקים, או דקים כפולים… בעיקר אם הכלי והעציץ שלכם קטנים יחסית כמו בתמונה כאן למעלה, זה יראה מאוד מגושם לסרוג עליו בחוט טריקו עבה ששתי שורות ממנו יכסו את כל הכלי… במקרה בו סורגים בחוטי כותנה, רק קחו בחשבון שעניין המתיחה פחות משמעותי, אז תצטרכו לסרוג את שרשרת עיני הבסיס ארוכה יותר (קרובה יותר באורכה להיקף תחתית הכלי), ולהשקיע יותר אנרגיה בהגדלות (לכן רצוי לסרוג בדוגמאות רציפות יחסית שניתן לשלב בהן הגדלות בצורה שלא תהיה מאוד בולטת).

אה, וכן, אפשר פשוט לחזור לעניין פוסט החג הקודם, לסרוג בסיס חלק של חצאי עמודים ולרקום עליו דוגמת איקסים בצבע אחר…

נו, זה מה שקורה כשאני מנסה לכתוב פוסט קצר, רק כדי להסביר שלא צריך לסרוג תחתית לעציץ. שיהיה…

ובעיקר שיהיה חג שמח ושנה טובה טובה ושסירה לבנה תעגון לכם בחוף פתאום (מתה על השורה הזאת)!

נשיקות וחיבוקים,
ליאת