צעיף ורדרד, סרוג בסריגה טוניסאית מחוט רך רך, שיש בו יותר פראנזים מסריגה.
מושלם בשבילי כרגע :)
והדוגמה היא Daydream shawl החינמית (כן, מבחינתה הוא שאל אבל מבחינתי הוא צעיף! טוב לכם?), של Toni Lipsey החמודה, מ- TLYC Blog.
אז סריגה טוניסאית (שנקראת גם סריגה אפגנית), היא משהו בין סריגה במסרגה אחת לסריגה בשתי מסרגות – סורגים בה עם מסרגה אחת שיש לה וו (כמו בסריגה במסרגה אחת), אבל לסריגת דוגמאות רחבות המסרגה צריכה להיות ארוכה מהרגיל עם איזשהו מעצור בסופה, או עם כבל להארכה (או עם אופציה לחיבור כבל להארכהשזה הכי מגניב לטעמי). זאת מכיוון שבטכניקה הזו יש בכל פעם שורת “הלוך” בה מעלים את כל העיניים על המסרגה (כמו בשתי מסרגות) ואז שורת “חזור” בה מורידים וסוגרים את כל אותן עיניים.
בדוגמאות הפשוטות יחסית בסריגה טוניסאית (כמו הדוגמה הזו), יש משהו חזרתי בקצב העבודה, בייחוד בשורות החזור, שהוא ממש מרגיע ומנחם לטעמי. למי שמסתבך, או מותש מפרוייקטים מסובכים או ארוכים בסריגה, אני ממש ממליצה לנוח מדי פעם עם פרוייקט בסריגה טוניסאית – זה פשוט, משמח, ונותן תוצאות מקסימות.
הדוגמה כאן היא לא באחד התכים הפשוטים של סריגה טוניסאית, היא טיפה יותר מתחכמת ונותנת סריג מחורר יחסית ואוורירי (וקצת קשה לראות בתמונות שלי את הטקסטורה, אבל תאמינו לי שזה ממש מוצלח), ועדיין היא מאוד פשוטה לתפעול.
הצעיף הזה נסרג בצורת משולש, בשורות הלוך חזור שהולכות ומתרחבות עד לרוחב הרצוי. המשולש שנסרג הוא שווה שוקיים אבל קהה זוית (כן, הלכתי לבדוק איך מגדירים אותו…), כך שמתקבל צעיף משולש נמוך ורחב (והאמת היא שאני הגדלתי אותו קצת יותר מדי, לטעמי), שפחות מתאים ללבישה כשאל משולש ש”יעטוף”, אלא יותר כצעיף מפנק כזה (הבנתם??) והוספת הפראנזים הארוכים יחסית, נותנת גם תחושת הגדלה משמעותית.
הממ… אבל רגע, מה אני מתערבת לכם? תסרגו אותו ותלבשו אותו איך שבא לכם נו…
אני סרגתי בחוט בשם Napoliשל חב’ Rozetti שמורכב מ- 90% אקריליק ו- 10% במבוק, והוא רך מאוד ואוורירי מאוד. אני ממש אוהבת את התוצאה, אבל יש קצת חיסרון בפראנזים בחוט אוורירי, כי הם יותר מרחפים ופחות “נופלים” עם משקל, אבל כאן בגלל שהפראנזים מאוד ארוכים זה עדיין עובד טוב לטעמי. ואני חושבת שהדוגמה תעבוד מעולה גם בהמון חוטים אחרים…
כיוון שזו סריגה טוניסאית, ועוד במשולש, חייביםבלוקינג למתיחה וקיבוע לצורה ולמידה הרצויה. תראו בהוראות של טוני – היא מפרטת את זה ומדגימה גם את הסריגה, וגם את המתיחה לבלוקינג, והיא כל כך אמריקאית שאין לי מילים…
זהו. הכי חשוב לציין שהסריגה הלכה לי ממש מהר, שבימינו זה פרט משמעותי בבחירת הדוגמאות שאני סורגת…
ושוב, ולכבוד יום המשפחה, תודה לאחותי היקרה, שבחום ובקור, במקום לישון צהריים ביום שישי, מוצאת את עצמה נוסעת איתי בחיפוש אחר לוקיישנים לצילום, מצטלמת עם שאלים, צעיפים, מה שצריך, ובגדול – לא הורגת אותי בגלל זה ;)
האמת בעניין הזה, היא שכשאין לך מה לסרוג, שלא לאמר “כשאין לך משהו לסרוג כדי לצלם אותו ולהעלות פוסט באינסטוש או משהו”, התחלות של שאלים בשתי מסרגות הן הפיתרון הכי טוב. הן מהירות יחסית (כי השורות עוד קצרות), ודי מהר אפשר לראות את הדוגמה, והן בדר”כ מצטלמות מעולה ונכנסות למסגרת של רקע קטן יחסית, ולא צריך להתעסק עם זה הרבה.הבעיה היא, שלפעמים נגררים גם להמשיך לסרוג אותם עד הסוף ;)
ושלא תהיה טעות, אני מתה על שאלים סרוגים – אני בכלל לא הולכת איתם פרושים כשאל, אלא כצעיף, וזה וואחד צעיף שווה! זה פשוט ששאלים בשתי מסרגות לוקחים לי המון זמן סריגה, ומסתבר שכבר אין לי המון זמן כזה.
אז את השאל הזה התחלתי כי רק רציתי לצלם התחלה של שאל. ובאמת צילמתי התחלה, ואפילו הגדלתי אותו קצת וצילמתי שוב, וזהו. מיציתי.
אבל אז משום מה החלטתי שזה יהיה רעיון טוב להמשיך אותו, ולייעד אותו כמתנה לזהר, חברה אהובה שאת השאל האחרון סרגתי לה לפני משהו כמו עשר שנים לדעתי ולותיקים מביניכם או לחופרים בפוסטים ישנים בבלוג יצא גם לראות את השאל, ואותה :)
הדוגמה שבחרתי היא Shetland triangle lace shawlשל Evelyn A. Clark. דוגמה מאוד נפוצה ונסרגת (אפשר לראות ברבלרי שיש לה אלפי ביצועים) של שאל תחרה מאוד שמרני, שהדוגמה בו חוזרת על עצמה ברצף של איזה 9 שורות, לאורך כלללל השאל. זה גם רצף סריגה ממש קל, יחסית לדוגמאות תחרה, אבל החיסרון בו הוא שזה קצת משעמם לסריגה לאורך זמן. וזה לוקח מלאאאא זמן :(
עבר עלי גם משבר מוזר באמצע הסריגה – אחרי שנחתי ממנו לאיזו תקופה באזור אמצע השאל וחזרתי עם ההחלטה לסיים אותו, גיליתי אחרי חזרה וקצת על הדוגמה שמתח הסריגה שלי השתנה. בחיי. לא צוחקת כי זה לא מצחיק. כאילו חזרתי סורגת רפוי יותר (זה מחמיר). אז האתגר הכי רציני היה לפרום בזהירות את כל הקטע שהוספתי (כי מרוב שהיה לי קל קצת זילזלתי, ולא מיקמתי Life line), לעבור לסרוג אותו במסרגות קטנות יותר, ולקוות לטוב.
באופן מפתיע עברנו את זה בשלום ובאמת כשסרגתי במסרגות בחצי מידה פחות (ירדתי מ- 3.5mm ל- 3mm), זה עבד.
החוט הוא Silky lace של חב’ Katia. זה חוט מהמם שלא נתקלתי בו בארץ, וקניתי ממנו 3 כדורים כשהייתי במדריד לפני כמה חודשים… חוט דקיק (260 מ’ ל- 50 גר’), של 80% צמר מרינו עדין ו- 20% משי… כרגיל לא כל כך הצלחתי לצלם טוב את הגוון, ובכל תמונה הוא נראה אחרת, אבל תאמינו לי שזה תכלת אקווה כזה, עדין עדין. תדמיינו…
כהרגלי עם שאלים בתחרה, אני לא טובה בלצפות את הגודל הסופי אחרי מתיחה (בלוקינג). כשהחוט נגמר השלתי את עצמי שיצא שאל ענקי כמו שאני צריכה (כי אצל זהר, אחרי החיוך והעיניים הטובות מיד שמים לב לכמה היא גבוהה). טעיתי. בגדול. ועכשיו אני מתלבטת אם בכל זאת לתת לה אותו ושישמש אותה כצעיף עדין, או פשוט לשבת לסרוג לה שאל חדש, במסרגה אחת, מחוט עבה שיש ממנו מלא, שיהיה לה עוטף ומחמם כמו שהיא רצתה.
מה שיפה זה שעוד לא יצא לי לדבר איתה על זה, כי כאילו אני סורגת מתנה וכאלה, אבל לכתוב כאן אני כותבת ;)
חשבתי להתבדח פה, כהרגלי, על ענייני הקשיים בצילום, אבל סקירה קצרה של פוסטים מן העבר על צילום שאלים סרוגים, לימדה אותי שאני למעשה חיה בלופ אינסופי – אני לא לומדת מטעויות, ואת כל הבדיחות שרציתי לכתוב עכשיו בעניין כבר כתבתי בעבר, כיוון שאותם הדברים קרו כבר בשאלים הקודמים, ובתכלס, אלה כמעט אותן תמונות. נראה לי שאני חייבת להתקדם, רק לא ברור לאן.
וכרגיל, תודה לאחותי המסורה, שדיגמנה את אותו שאל ברוח, בגשם, בשמש, בחושך ובאור, ורוב הזמן הסתירה את העובדה שבא לה להרוג אותי (כן, את התמונות שרואים בהן שבא לה להרוג אותי, ערכתי החוצה ושלחתי רק לה).
טוב, כבר סוג של חורף. לפחות בערב. לא?
אז הנה, אנחנו חוזרים לצמר… והפעם, מקבץ עדכוני צמר קצרים…
כרגיל, נפתח בפרויקט שהתחיל בחורף שעבר ולא נגמר, כי הוא בשתי מסרגות וזה תמיד לוקח לי בערך שנה… שאל-צעיף פשוט וחמוד ביותר לסריגה. הדוגמה החינמית נקראת Sunray Shawl ועיצבה אותה Anna Véron. אני סרגתי בגרסה הקטנה (אפשר להגדיל יותר), במסרגות 5mm וחוט שנקרא Clubmaster, שיש בו הרבה צמר וקצת צמר אלפקה להרגשה הטובה ;) בדר”כ אני לא אוהבת חוטים מחליפי צבעים, כי כמעט תמיד קצב ההחלפה שלהם מעצבן אותי ואין לי כוח להתחיל ולהתעסק בלשלוט בהחלפות בצורה מלאכותית, אבל בחוט הזה אהבתי מאוד גם את הצבע (אז ברור שהוא אזל מהמלאי), וגם את החלפת הצבעים העדינה יחסית…
כמו שאפשר לראות נטע, הידועה גם כאחותי , נרתמה שוב לתפקיד הדוגמנית (נרתמה = הסכימה לי אחרי חפירות בנושא, ואחרי שעה של פוזות וצילומים הגיעה למצב שהיא חובטת בי עם השאל בצעקות די כבר! צילמת מיליון תמונות!! יש מספיקקקק!!!).
אז, תודה לה :)
❄ ❄ ❄
סימן נוסף להגעת החורף, או לפחות להתקררות בערבים הוא שסרגתי לי נעלי בית. הפעם לשם שינוי חיפשתי משהו פשוט פשוט פשוט. הבסיס להוראות הוא מכאן. אני סרגתי בחוט בודד במקום כפול, עם קצת יותר הגדלות, אבל התאמת המידה כאן מאוד מאוד פשוטה. מה שאני מחבבת בנעליים האלה הוא שהן פשוטות אבל ההתחלה שלהן לא עגולה כמו ברוב הדוגמאות הפשוטות, ולכן המראה של אצבעות הנעל יותר יפה, לטעמי לפחות :)
ולמי שמחפשת הוראות בעברית לנעלי בית, יש את התרגום שכתבתי כבר ממש מזמן לנעלי ליזי, שהן גם מאוד פשוטות לסריגה, רק קצת יותר מורכבות להרכבה…
❄ ❄ ❄
ובאווירת החורף, מעדכנת שאני לוקחת חלק בפרויקט הכובעים של שושנה רוטנברג, שיוצא בשנית. פרויקט סריגת כובעים לתרומה לחיילים שמארגנת איילת לוי ועקנין. פרטים על הפרויקט שלה אפשר למצוא כאן – הרעיון הבסיסי הוא שסורגים כובעי צמר בשתי מסרגות או במסרגה אחת, על פי הדוגמה של שושנה (את הוראות סריגה אפשר למצוא באתר של נירית ממלכישוארט – לשתי מסרגות, ולמסרגה אחת), אורזים יפה ומעבירים לאיסוף. מי שרוצה יכולה לסרוג עצמאית והעביר אלינו ומי שצריכה הדרכה בסיסית יכולה להצטרף לאחד ממפגשי הסריגה החינמיים שאורגנו לטובת העניין. מפגש חינמי שכזה יתקיים אצלי בכפר מרדכי (ליד גדרה, נו…) ב- 5/12/16 ב- 18:00 (הרשמה בטלפון 052-7044117).
* לסריגת הכובע יש צורך ב- 200 גר’ חוט שחור (אפשר להביא מהבית, או לרכוש במפגש).
❄ ❄ ❄
וזהו בינתיים. האמת היא שסרגתי גם שני כובעים שרציתי להשוויץ בהם אבל הניסיונות שלי לצלם את עצמי סתם מעייפים ומדכאים אותי, ואני צריכה לחכות קצת עד שהדוגמנית שלי תתקרר ותסכים שוב להצטלם בלי להרביץ לי… עוד אופציה, לפחות לגבי אחד מהכובעים היא לשכנע את אחי להצטלם, אבל נראה לי שהוא ירביץ לי עוד לפני התמונה הראשונה… ;)
יאללה ביי, שבוע טוב, ומבטיחה לכן ולעצמי פוסט נוסף בקרוב קרוב.
זה בדרך כלל קורה בשעת לילה מאוחרת. בדרך כלל אחרי ערב של ניסיונות שלא ממש מובילים לשום מקום. אני מחליטה לסרוג משהו, שאני לא ממש יודעת לסרוג, שאני לא ממש צריכה לסרוג, ואיכשהו, אני נגררת לפרוייקטים לא מתוכננים…
היה לי חוט. ורוד. ונעים. ודק יחסית. תכננתי לסרוג בו דוגמת שאל פשוט פשוט בשתי מסרגות. משהו שיזרום מהר. איכשהו זה גם לא זרם, וגם נראה ממש רע בחוט הזה (זו לא אני, זה החוט…). אבל אחרי איזה שעתיים של סריגה לא יכולתי פשוט להיכנע וללכת לישון. הייתי חייבת לסרוג משהו, ועכשיו. אם אפשר, שאל. על השתי מסרגות כבר הייתי עצבנית, אז איכשהו, כשראיתי את הדוגמה הזו, Spring Etude Shawl, שכתבה Yuliya Tkacheva, הכל הסתדר במקום.
עד עכשיו יצא לי לסרוג בסריגה טוניסאית בעיקר דברים מרובעים – כריות, צעיפים, מחממי צוואר, או מקסימום את דוגמת האינטרלאק שהיא כיפית מאוד בסריגה טוניסאית. מה שמצא חן בעיני בדוגמת השאל הזו, היה ההזדמנות ללמוד לסרוג דווקא משולש בטוניסאית, ואת שילוב דוגמת התחרה, שאם מסתכלים מרחוק, אפשר לרגע לחשוב, שהיא בשתיים ;)
סריגה טוניסאית (שיש שקוראים לה אפגנית, אבל אני מודה שנרדמתי מלקרוא את הסיבות למה…) היא לא סריגה במסרגה אחת (Crochet) ולא סריגה בשתיים (Knit), אלא מין שילוב מוזר ביניהן. סורגים במסרגה עם וו, כמו בסריגה במסרגה אחת, מתחילים בשרשרת של עיניים, כמו בסריגה במסרגה אחת, אבל בזה הדימיון מסתיים. משלב שרשרת העיניים, הסריגה הבסיסית נעשית במחזורים של העלאת לולאות מתוך עיני השרשרת או התכים מהשורה הקודמת (שורת “הלוך” – Forward Pass) ואז שורת “חזור” (Return Pass), שבה בעצם מורידים וסוגרים את כל העיניים (בלי להפוך את העבודה).
חייבת לציין ששורות החזור האלה הן ממש מדיטטיביות, יש להן מין קצב משלהן וגם קצת ריקוד. וכן, אני מקשקשת, אבל מי שינסה לסרוג אותן, יבין.
המרקם שמתקבל הוא בדר”כ צפוף יותר מסריגה במסרגה אחת, ובמקרים מסויימים מזכיר סריגה בשתי מסרגות, אבל קחו בחשבון שהכל לוקח יותר חוט…
לפריטים עם מקטעים קטנים אפשר להשתמש במסרגה אחת רגילה (שזה מה שעשיתי באותו לילה, כשהשאל עוד היה קטנטן). לפריטים גדולים יותר יש מסרגה עם וו, רק ארוכה יותר ועם מעצור בקצה, שימנע את נפילת העיניים מקצה המסרגה. השלב הבא הוא מסרגה בדר”כ באורך של מסרגה אחת רגילה, שמחובר אליה חוט הארכה עם מעצור בקצה, כדי לאפשר לסרוג דברים במקטעים רחבים יותר (לסריגת שמיכות, למשל, או כדי לשמור את מיליון העיניים שהיו לי בסיום סריגת השאל הזה…). ולפני שאתם חושבים על זה, אז לא, אל תנסו להיות מקגייוור ולחבר חוט למסרגה הרגילה שלכם (כתבה ליאת, אחרי שסרגה כמה שורות ככה והבינה שהיא לא מקגייוור והלכה ורכשה לעצמה מסרגה, עם חוט מאריך).
הבעיה העיקרית שנוצרת בסריגה טוניסאית היא הסילסול של שולי הסריגה, שיקרה, לא משנה מה, כי התכים הבסיסיים הם לא מאוזנים (ואפשר לראות את זה גם כאן בתמונות…). לכן, חשוב חשוב חשוב לסרוג רפוי יחסית (שזה אומר להגדיל מסרגה לכל הסורגות הלחוצות והמהדקות בקהל), וחשוב חשוב לעשות בלוקינג (וכדי שהוא גם ישפיע רצוי מראש לסרוג בחוטים מסיבים טבעיים, או כאלה שמכילים אחוז יחסית גבוה של סיבים טבעיים ופחות באקרילן על נגזרותיו). דרך נוספת היא לשלב בסריגה תכי “שמאל” (Purl Stitch) או לשלב בשורות ההתחלה והסוף את תך הסריגה ברברס (Reverse Stitch).
אז כן, ההוראות לדוגמה שסרגתי הן בתשלום, וממה שראיתי רוב דוגמאות השאלים השווים יחסית בטוניסאית הן בתשלום, אבל יש גם כמה הוראות חינמיות, בעיקר לדברים הפשוטים יותר. קיבצתי לכם כאןכמה קישורים להוראות חינמיות ולא חינמיות, ולהדרכות לסריגה טוניסאית ברשת (כולל הדרכה לדוגמאות תחרה שכאלה)… אז קדימה. זה ממש ממש פשוט ומשמח (:
* ותודה לאחותי הדוגמנית, שבעודה עם סוג של דלקת ריאות העמדתי אותה ברוח מקפיאה להצטלם כי חייבים תמונות ואין זמן. וכן, יש פה יותר מידי תמונות דומות אבל סתם לא היה לי כוח לבחור. וכן אמא, העמדתי אותה ברוח מקפיאה להצטלם, כי חייבים תמונות, ואין זמן ❤
לפוסט הזה קראו עד אתמול “לכבוד הקיץ”, והוא נפתח בזה שאני יודעת שכבר קיץ ושסיימתי את השאל הזה באיחור, אבל לסריגה שלי יש את הזמן שלה, ואם השאל הזה מוכן עכשיו, אז הוא מוכן עכשיו ועונות השנה לא ממש משנות לו. אבל, מסתבר שזכיתי לעוד שבוע של חורף כדי לפרסם אותו כמו שצריך בלי התנצלויות, אז תשכחו מזה.
כן. אני סורגת במסרגה אחת. וכן. השאל הזה סרוג בשתי מסרגות. איך זה קרה? גם אני שואלת את עצמי.
בחורף שעבר עידית חברתי היקרה סחבה אותי ללמוד כמו שצריך סריגה בשתי מסרגות וסריגת תחרה בשתי מסרגות, אצל בת שחף, כי נראה היה לה שצריך. היינו נוסעות פעם בשבוע לעין כרם, בקור (אלוהים, קר שם! קפא לי התחת), בגשם ובשלג. לא, בשלג לא. ביטלו לנו את השיעור. אבל היה קר. בכל מקרה, כל המחויבות הזו הכריחה אותי להתייחס לסריגה בשתי מסרגות ברצינות, עד כמה שאני מסוגלת להתייחס לדברים ברצינות.
למה בכלל יש לי בעיה עם סריגה בשתי מסרגות? אז קודם כל, זה נורא לאט. נוראאא לאט, בטח למי שסורגת לאט כמוני. במסרגה אחת לפחות זה נגמר מתישהו.
דבר שני, אני עוד לא מספיק טובה בזה. ואני לא אוהבת דברים שאני לא מעולה בהם מיד. ככה אני. דבר שלישי, והכי חשוב – לפרום או לתקן טעויות בשתי מסרגות, זה סיוט. יש קטעים בסריגה שאני מוצאת את הטעות, מבינה את המשמעות ופשוט זורקת את העבודה ומתחילה משהו חדש, כי עניין הפרימה פשוט לא שווה את זה.
ואחרי כל זה, התבגרתי. קצת. וגם מצאתי כל מיני דברים שממש בא לי לסרוג וממש אי אפשר לסרוג באחת. וגם מצאתי שאם סורגים דברים מעניינים (שלא לומר מסובכים) מספיק, זה קצת פחות משעמם ומעביר את זמן (שלא לומר, חודשי) העבודה.
ולענייננו. סרגתי שאל בדוגמת תחרה, ושרדתי כדי לספר. דוגמה שרכשתי, בשם Harmony shawl, שעיצבה Judy Marples. דוגמה מקסימה לטעמי.
סרגתי בחוט קצת חשוד, בדיעבד (marrido Marilyn), עם לוגו נאה של כבשה, שעבד עלי. האמת היא שגם הצבעים שלו עבדו עלי. במקרה של השאל סרגתי במין צבע אוף וואייט זהוב, שלעולם לא יעבור בדיוק בצילום. זה חוט עם 80% צמר (כן, סורגות בשתי מסרגות שחושבות את עצמן, נורא מתעסקות בהרכב החוט וסתם אקרילן הוא לא מספיק שווה, שלא לומר מוקצה. כתבה זו שאין לה מקום בבית מרוב חוטי אקרילן). זה אומר שאלא אם כן לקחתי משכנתה כדי לרכוש אותו, הוא לא מאוד נעים. ואכן, לא לקחתי משכנתה כדי לרכוש אותו, והוא לא מאוד נעים. ולמי שמעניין אותה, לקח לי כ- 470 מ’ חוט, בגירסה הגדולה יותר של הדוגמה.
החוט הזה עבה יותר מהחוטים בהם נסרגה הדוגמה במקור, אבל כבר ממש רציתי לסרוג, ולא מצאתי חוט שיתאים וימצא חן בעיני וזהו. אז המראה שלו פחות עדין, אבל הוא יחמם אותי יותר בקיץ הישראלי. אולי אקח עוד קורס בעין כרם כדי להשתמש בו (;
דוגמאות תחרה בשתי מסרגות, הן בעצם סוג של תשבץ, או סודוקו. חוזרים על סדר פעולות מסויים (מאוד), רצוי שלא תוך כדי צפייה בסדרה שוודית (מדהים להבין שזה בלתי אפשרי בשבילי לסרוג עם סדרות שהן לא באנגלית – מה זה?!?), ומתפללים בסוף כל שורה שמספר העיניים יסתדר. יש את הקטע המותח הזה, לפני אמצע וסוף השורה, שאני קצת לא נושמת ומפחדת להסתכל אם יש לי מספיק עיניים על המסרגה. אחרי כמה פרקים של הסדרה השוודית חישוב העלה שביליתי את רוב הזמן בלפרום בגלל טעויות, אז עברתי לסרוג מולה איזה שטיח ושמרתי את המשך השאל לעונה השלישית של בית הקלפים, מה שהוכתר כהצלחה, יחסית.
עניין נוסף בסודוקו הזה, הוא שעד שאת לא מסיימת, ועושה בלוקינג, את לא באמת יודעת איך יצא ואם פתרת אותו נכון. וזה נורא. בלוקינג בענייני שתי מסרגות ותחרה זה דבר מאוד משמעותי. אני כמעט בטוחה שכבר כתבתי את זה כאן פעם, אבל התהליך הזה של הבלוקינג מקביל למיקס במוזיקה – הזמר מזייף כמו מטורף בהקלטות והמפיק המוזיקלי אומר לו “אל תדאג, נסדר את זה במיקס”. אז ככה זה בסריגת התחרה, סורגים וסורגים, והכל לא ממש נראה משהו, ולא ברור באיזה גודל זה ואם אתה בכיוון, אבל אתה אמור לא לדאוג ולהגיד לעצמך שזה יסתדר בבלוקינג. גם לאורך סריגת שאל התחרה הקודם שלי אמרתי לעצמי את זה ובבלוקינג שלו באמת יכולתי לראות ממש בבירור את הטעות שעשיתי, שבגללה השאל הזה בוטל, כך שזה לא תמיד עובד, הקטע הזה (;
הפעם זה די עבד. הקטע של הגודל היה מפתיע, ומשטח הפעילות לילדים שמשולב עם פאזל שרכשתי במיוחד בשביל בלוקינגים כמעט ולא עמד בזה (וכן ליאת, אין צורך לרכוש את הפאזל ההכי מתפרק עם ההכי הרבה חלקים רק כי הוא הכי זול! כל פעם הייתי צריכה להחזיר למקום חלקי מטוסים, או פטריות, שקפצו החוצה מהמשטח עם הסיכות שנעצתי…).
אז יצא שאל מהמם. בדיוק בשבוע בו סיימתי אותו היו שתי מתנות יומולדת שהייתי אמורה לתת, ואיכשהו, מצאתי תירוצים כדי להשאיר אותו אצלי. עכשיו הגיעה המשימה האמיתית. הצילום.
האמת היא שיכולתי להתאמץ יותר, אבל כבר לא היו לי כוחות, והחלטתי שאבדח אתכם עם קורות הצילום כדי לפצות על זה שהצילומים לא משהו. רשמו לעצמכן – אם אתן סורגות שאל שאמור להצטלם בסוף כך שיראו את הדוגמה, אל תסרגו אותו בצבע בהיר בהיר, או שתתארגנו על רקע מספיק גדול וצבעוני.
לא חשבתי על זה. אז יצאו מין צילומים חלקיים, לבן על לבן, לבן על ספה ירוקה, כאלה… עברו פה הרבה עניינים, מצאתי את עצמי מדביקה את השאל לקיר עם וואשי טייפ, כדי שיהיה פרוס ויפה. יצאו תמונות מכוערות. החלטתי שהמקום לצלם אותו הוא בשירותים, כי יש את הקרמיקה המכוערת בצבע קרם וזה ייתן רקע. הממ…
ואז היתה ההברקה הדבילית, של לצלם אותו בחוץ, על רקע הבחוץ. על מה לתלות אותו? ברור! על ענף של עץ פקאן. יצאתי למטע בשבת בבוקר בפיג’מה, חמושה במצלמה ובעוד וושי טייפ, שברתי כמה ענפים, כמעט עשיתי חור בשאל בשלב מסויים והבנתי די מהר שזה לא היה רעיון טוב.
בסוף הצלחתי לתלות אותו פרוס איכשהו, על ענף נמוך, ובאותה שניה התחילה רוח שפשוט פרסה אותו במאוזן, סטייל הגלימה של סופרמן. בהתחלה חשבתי שזה תיכף יעבור, אבל אז הבנתי שנדרשים אמצעים דראסטיים. פשוט ניסיתי לצלם אותו מלמטה תוך כדי שהוא מתנפנף במאוזן. זה אומר שכמעט שכבתי על האדמה וצילמתי בלי לראות מה יוצא. שבת בבוקר-צהריים, אני בפיג’מה ונעלי בית, כורעת על החול, מצלמת ומקללת. פתאום קלטתי ממש לידי זוג צעיר שהגיח מעומק המטע, בטיול שבת שלהם עם הכלב. חייכתי בלבביות, כאילו אין דבר הגיוני יותר מהפוזה בה אני נמצאת. באדיבותם הרבה הם חייכו חזרה והמשיכו בדרכם.
האמת? קצת נעלבתי שלא החמיאו לי בכלל על השאל, ולא התעניינו באיזה חוט סרגתי אותו וכאלה.
זהו. בכוחותיי האחרונים צעדתי חזרה הביתה, ואמרתי לעצמי שאולי אנסה לצלם אותו כשאני לובשת אותו (מעל הפיג’מה כמובן), צילמתי שתי תמונות ונגמר הזיכרון לצילום. אז זהו. החלטתי שאין לי כוח יותר.
אבל, בזכות זה שפרסום הפוסט הזה התאחר בהרבה, זכיתם לקבל תמונה שלמה של השאל, שצולמה בערב שישי אצל ההורים שלי, שניה לפני שהלכנו הביתה – העמדתי את אחותי עם הפרצוף לקיר ואיכשהו צילמתי אותה איתו כשסביבה שתי אחייניות שמושכות בשאל מידי פעם כי זה נורא מצחיק (ממש. נקרעתי) וכלבה בגובה של שתי האחייניות שמתרגשת מההתרחשות ורוצה גם להצטלם. כן. חתכתי אותן מהתמונה, אבל תאמינו לי, הן כולן שם. נכון אתם ממש מעריכים את זה?
אז יאללה, כמו שמורתי לפיתוח קול אומרת, עד כאן להפעם (: מבטיחה לכתוב שוב בקרוב (שזה לגמרי כאילו אני שולחת לכם מכתבים), ליאת
אז, מי שעוקב יודע שסרגתי שאל לזהר.
את שלב השליחה אפשר למצוא כאן. את תרגום ההוראות לשאל אפשר למצוא כאן. עכשיו הגיע שלב הדוגמנות.
כבר בשיחת הטלפון הצוהלת, כשהודיעה לי שהחבילה הגיעה ליעדה (ושמחה על הפרחים הצבעוניים שציירתי על החבילה, כמו שידעתי שתשמח), הודעתי לה בחזרה שהיא חייבת להצטלם עם השאל ולשלוח לי תמונות לבלוג. לדעתי היא הצטלמה כבר באותו ערב, אבל כמו שכל הדברים בבלוג הזה עובדים, לוקח זמן להתיישב ולשלוח את התמונות ולוקח לי זמן להתיישב ולכתוב, לעמד ולפרסם את הפוסט הזה. אז הנה זה קורה…
[ ובהזדמנות זו, שאני כבר יושבת וכותבת, קבלו המלצה לבלוג מהמם שנתקלתי בו היום, בשםiCrochet. כל פוסט בו הוא אוסף תמונות של עבודות קרושה מכל מיני אתרים ובלוגים, וכל תמונה מובילה לאתר המקורי. עכשיו כשאני מסתכלת אני קולטת שזה בעצם בלוג שהסורגות יכולות להוסיף בעצמן תמונה עם קישור לעבודות שלהן. הממ… בקיצור, אוסף מהמם של עבודות קרושה! אם אתם בעניין, כנסו כנסו…]
עד כאן להפעם.
(הממ… יש לי תחושה שפוסט נוסף יעלה ממש ממש בקרוב…)
שבת בבוקר. 11:00.
התכנית להיום: לכתוב את הפוסט הזה, כולל הוראות לשאל-קל. לקפל כביסה, לתלות כביסה, לאפות עוגיות תפוז, לבשל עוף בקינמון ועוד כמה סידורים מהצד. נראה אותי. מת-חי-לים.
ל’ ארגן לעצמו פלייסטיישן לסופ”ש (אני לפחות מקווה שרק לסופ”ש…). מצד אחד אולי הוא לא יעזור לי, אבל מצד שני הוא בטוח לא יפריע לי (: האתגר היחיד הוא הדילוגים המהירים שאני צריכה לבצע מול הטלויזיה כשאני נאלצת לעבור. הכל כדי שלא יחטוף כדור. לפחות לא בגללי. מה לא עושים למען המדינה…
אז השאל נקרא במקור Eva’s shawl ולקוח מבלוג אנגלי שנקרא Without Seams. מרוב התלהבות פניתי לבעלת הבלוג וקיבלתי את רשותה לפרסם פה תרגום לעברית של ההוראות. אני כבר מכירה אתכם/ן… (:
זה שאל באמת פשוט לסריגה ו”זורם”, יוצא גדול יחסית כי הוא לא ממש משולש ולכן הוא גם עוטף יותר. קשה לי להסביר, נסו ותבינו. בהוראות המקוריות וברחבי הרשת אפשר לראות אותו בעיקר בחוטים דקים יחסית, חוטי מוהיר כאלה ואחרים, ולזה הוא נועד. הכותבת ממליצה לסרוג במסרגה עבה יחסית לחוט, מה שנותן לו את לוק התחרה (היא סרגה במסרגה 4.00mm). צריך לעשות קצת ניסיונות עד שמרוצים מהתוצאה.
סרגתי בינתיים שניים כאלה, כמו שאתם יכולים לראות בתמונות. אחד לזהר, מחוט שנקרא Sole, שהוא 50% צמר Merino ו- 50% מיקרו פייבר, בצבע בורדו, שבתכלס פחות מתאים לשאל הזה כי הוא לא דק, אבל במקרה של זהר מה שחשוב זה חוט שיהיה הכי נעים שיש, לכן ויתרתי על העובי והשקעתי באיכות (אכן השקעה, חוט מדהים אך יקר…). וגם בחוט הזה יצא מקסים לדעתי.
את השאל השני סרגתי לאמא של ל’ באיחור ליום ההולדת (או במילותיו של ל’: “לאמא שלי היתה אתמול יומולדת, אולי תסרגי לה משהו?”). הפעם בחוט מוהיר לבן משולב עם חוט מנצנץ כלשהו. חייבת לציין שלא הייתי בוחרת לעצמי את החוט הזה, אבל כשהשאל היה מוכן התקשיתי להיפרד ממנו… עוד פרט חשוב ואחרון, לטעמי השאל מקבל את הצורה המוצלחת שלו רק כשהוא כבר גדול יחסית, ואז המשקל שלו “מפיל” את הסריגה.
ההוראות…
קיצורים והגדרות: ע’ = עין || ע”ש = עין שרשרת || עמ’ = עמוד || הגדלה = סריגת עמוד, ע”ש ועוד עמוד כולם לתוך אותו מרווח.
טבעת בסיס: נסרוג 4 ע”ש ונסגור לטבעת בעין שטוחה.
שורה 1: 3 ע”ש (נחשבות לעמ’ ראשון), עמ’ לתוך הטבעת, {ע”ש, 2 עמ’ לתוך הטבעת}3x פעמים. להפוך את הסריגה.
שורה 2: 3 ע”ש, עמ’ לתוך בסיס העין הראשונה (איתה הפכנו את הסריגה), עמ’ לתוך העין הבאה, הגדלה (שזה עמ’, ע”ש ועמ’) לתוך מרווח עין השרשרת הקרוב, 2 עמ’, הגדלה, 2 עמ’, הגדלה, עמ’, 2 עמ’ לתוך עין השרשרת העליונה מבין השלוש בתחילת השורה הקודמת. להפוך.
במקור אתם מתבקשים למקם סמנים בכל מרווחי עין השרשרת (3 במספר, שהם בעצם ההגדלות שעשינו) ולהזיז אותם משורה לשורה עם התקדמות הסריגה. בעיני זה לא באמת נחוץ.
** דיווח חי מהשטח – ל’ סיים את המשימה הראשונה והרג את כל הרעים (: **
שורה 3: 3 ע”ש, עמ’ לתוך בסיס הע’ הראשונה, {עמודים לכל האורך עד לסמן הקרוב (מרווח ההגדלה הקרוב), סריגת הגדלה לתוך מרווח ההגדלה מהשורה הקודמת} 2x פעמים. עמודים עד סוף השורה ו-2 עמ’ לתוך עין השרשרת העליונה מתחילת השורה הקודמת. להפוך.
שורה 4: 3 ע”ש, עמ’ לתוך בסיס הע’ הראשונה, 1 ע”ש, דילוג על עמוד אחד מהשורה הקודמת *{סריגת 2 עמודים לתוך העמודים הבאים, 1 ע”ש, דילוג על עמ’ אחד} לחזור על הסוגריים עד לעין שלפני מרווח ההגדלה הבא מהשורה הקודמת (הסמן). עמ’ לתוך העין שלפני ההגדלה, סריגת הגדלה לתוך מרווח ההגדלה, עמ’ בעין הבאה, ע”ש 1, דילוג על עמ’ אחד* לחזור על הקטע בין הכוכביות פעמיים. {2 עמ’, ע”ש 1, דילוג על עמ’} לחזור על הסוגריים עד לסוף השורה ו-2 עמ’ לתוך עין השרשרת העליונה מתחילת השורה הקודמת. להפוך.
שורה 5: 3 ע”ש, עמ’ לתוך בסיס הע’ הראשונה {נסרוג עמוד לתוך כל עמ’ ולתוך כל מרווח ע”ש מהשורה הקודמת עד להגדלה, ואז הגדלה לתוך מרווח ההגדלה}x2 פעמים. עמודים עד לסוף השורה לתוך כל עמ’ וכל ע”ש מהשורה הקודמת, 2 עמ’ לתוך עין השרשרת העליונה מתחילת השורה הקודמת. להפוך.
וככה זה צריך להראות אחרי 5 השורות הראשונות (רק לוודא שאתם בכיוון):
נחזור על שורות 3-5 עד שנגיע לגודל הרצוי (שאם לפשט את זה אז בעצם זה בכל פעם 2 שורות של עמודים לכל האורך עם הגדלות לתוך ההגדלות ותוספת עמ’ בהתחלה ובסוף, ושורה אחת של (2 עמ’ מרווח ע”ש) גם היא עם הגדלות לתוך ההגדלות ותוספת עמ’ בהתחלה ובסוף. זה הכל.
** טוב, הלוחם יצא לחופשה קצרה בין המשימות, צריך לארגן לו משהו לאכול,תיכף אשוב… **
נסרוג שוב לסיום את שורה 3 ונוסיף סיום:
שורת סיום 1: 4 ע”ש, דילוג על ע’ אחת, {חצי עמ’ לתוך הע’ הבאה, 3 ע”ש, דילוג על ע’ אחת} לחזור על סוגריים עד סוף השורה.
שורת סיום 2: 4 ע”ש, חצי עמ’ לתוך מרווח עין השרשרת {3 ע”ש, חצי עמ’ לתוך מרווח עין השרשרת} לחזור עד סוף השורה ולסיים ב- 4 ע”ש וחצי עמ’ לתוך הע’ הראשונה מהשורה הקודמת. זהו.
אז ככה, את הפוסט סיימתי (שזה בעיני הכי מרשים), כביסה קיפלתי, למען ההגינות את המכונה השניה ל’ הלוחם תלה, עוף בקינמון יש, עוגיות תפוז יש (:
אני יודעת שלאנשים רגילים זה לא נשמע הרבה, אבל מי שמכיר אותי יודע שבשבילי זה המון!
ומסקנות מהיום הזה:
1. אם את מתלהבת ממתכון, מתכננת, משקיעה וקונה מצרכים, לפחות תקראי אותו עד הסוף ותראי שכל הרעיון הוא שהוא יתבשל בסיר בתנור ואין לך כזה סיר.
2. לא נעים לי לספר ל- ל’, אבל אני חושדת שכשהמוסיקה במשחק הזה נהיית מרגשת, זה סימן שאתה עומד למות…
צעיף ורדרד, סרוג בסריגה טוניסאית מחוט רך רך, שיש בו יותר פראנזים מסריגה.
הצעיף הזה נסרג בצורת משולש, בשורות הלוך חזור שהולכות ומתרחבות עד לרוחב הרצוי. המשולש שנסרג הוא שווה שוקיים אבל קהה זוית (כן, הלכתי לבדוק איך מגדירים אותו…), כך שמתקבל צעיף משולש נמוך ורחב (והאמת היא שאני הגדלתי אותו קצת יותר מדי, לטעמי), שפחות מתאים ללבישה כשאל משולש ש”יעטוף”, אלא יותר כצעיף מפנק כזה (הבנתם??) והוספת הפראנזים הארוכים יחסית, נותנת גם תחושת הגדלה משמעותית.
