הלוווו!!! מה קורה???
מאות כניסות ביום, עשרות עוקבים ואף אחד לא מתקשר לשאול מה שלומי?
אולי קרה לי משהו? אולי דקרה אותי מסרגה? אולי נחנקתי מצמר? (;
יותר מחצי שנה הבחורה לא כותבת מילה ואתם שותקים? טלפון, תגובה, איפה את, הכל בסדר, אימייל קצר, משהו?
כלום. רק דוגמאות סריגה מעניינות אתכם, ידעתי! (:
[זה בסדר, אני יודעת שאתם לא באמת מתעמקים במה שאני כותבת. לכן אני מרשה לעצמי לכתוב גם את השורות האלה…(: ].
אני חייבת להודות שאת הפתיחה לפוסט הזה יש לי בראש כבר כמה חודשים, לגבי ההמשך, עדיין לא ברור לי מה עומד להיכתב פה.
אז, בפגישתנו האחרונה שלומי לא היה משהו ונסכם את זה בכך ש- ל' בן זוגי דאז ואנוכי עברנו ממצב של מריבות לגבי בחירת המקום בו נתחתן, להבנה עצובה שזה לא זה, ודרכינו נפרדו.
אספתי את הצמר שלי ואת טובה ועצרנו לנוח בבית הוריי, עד שנמצא את עצמנו מחדש. מה זה אומר? זה אומר שכל הבית שלי מאוחסן בחניה ואני וטובה ישנות בחדר המשחקים של האחייניות שלי. אנחנו והצמר. חצי שנה בינתיים.
מה זה אומר? זה אומר שהעברתי את עצמי "טיפול בסריגה". פשוט יושבת וסורגת כל ערב. כל הערב. את התוצאות אפשר לראות בדף הפייסבוק החדש של עושה עיניים, כנסו כנסו, ואם אתם כבר שם תנו איזה לייק (;
כן, ולמרות כל הסריגה הזאת, לא היה לי ממש מה לכתוב לכם. אין לי הוראות סריגה חדשות ומקוריות לתת לכם [ודוגמאות סריגה קנויות, כידוע, אתם לא ממש אוהבים (: ], ולא ממש יצאו לי תמונות סריגה מרגשות… פשוט ישבתי כל ערב לסרוג. לא לחשוב. בטח שלא היה לי משהו ברור להגיד.
אז מה גרם לי בכל זאת לכתוב היום?
ביום שישי האחרון חוויתי את אחד הרגעים המרגשים ביותר שקרו לי בחיים, בטח שבענייני סריגה:
ישבתי לי ליד דוכן הסריגות שלי (כן, זה מה שקורה אחרי חצי שנה של טיפול בסריגה, צריך להעיף את הדברים לאנשהו, ובתור רווקה מזדקנת ללא ילדים, זה נהיה כבר פאתטי כל הבגדי תינוקות שסרגתי…) מחייכת לי לעוברים ושבים. עברו ליד הדוכן אם וביתה המתבגרת. האם ציינה את חמידות האפודות, ובעודה מתעמקת בהן אמרה לביתה שזו גיזרת אפודה כמו שהיא (האמא) סרגה. באותה נשימה פנתה אלי ושאלה אם הדוגמא של האפודות היא כמו הדוגמא שהועלתה באתר של "עושה עיניים".
לקח לי שניה להבין, ואז עניתי, קצת מבולבלת: "אה… אני עושה עיניים" (כן, זה נשמע נורא גם כשאמרתי את זה), "זה הבלוג שלי".
אין ספק, היה מרגש (: שוחחנו קצת על ענייני הגיזרה, המידות והסריגות ואז הן המשיכו להן בדרכן.
ואני נשארתי לבד, עם ההתרגשות והשמחה מהעובדה שמסתובבים להם ברחבי הארץ אנשים שמכירים את הבלוג שלי.
ואם אני נשמעת צינית, שיהיה ברור שאני לא.
אני עושה עיניים ♥
השאר תגובה